ביגל
  • שם מלא: ביגל
  • שם לועזי: Beagle
  • ארץ מוצא: אנגליה
  • צבע פרווה: צהוב, לבן, שחור, חום, רבגוני, אדום, כחול
  • אופי ומזג: נאמן, אינטיליגנטי, ידידותי, אנרגטי, עקשן
  • גובה: 33 - 40
  • משקל: 9 - 11
  • תוחלת חיים: 10 - 15

ביגל

מבט חטוף:

הביגל (Beagle) הינו צייד ריח קטן מימדים בעל חוש ריח מפותח במיוחד. קשה מאוד להתעלם ממעלותיו של הביגל: כלב קטן ויפיפייה מלא אנרגיות בעל תכונות אופי משגעות: כלב שמח, אוהב, ידידותי, נאמן, אנרגטי וניחן באינטליגנציה רבה.

הביגל הוא תוספת נהדרת לבית עם ילדים וחיות מחמד אחרות וישגשג בעיקר בקרבת בני משפחתו, ביכולתו להסתגל למחייה בדירה בקלות אך דורש פעילות ספורטיבית לפריקת האנרגיות על בסיס יומי. בשל נטייתו של הביגל לפתח חרדת נטישה במהירות על בני משפחתו להיות עימו ככל שרק ניתן. הביגל יכול לחיות מחוץ לבית בחצר מגודרת היטב, ללא כל פרצות דרכם יוכל לברוח, אך כפי שכבר צוין לעיל זקוק לחברת בעליו במשך רוב שעות היום, ככל שרק ניתן.

הביגל ידוע כגזע קולני, נוטה לנבוח המון ומפיק כשלושה צלילים שונים בהתאם לסיטואציה שבה נמצא, נביחותיו חזקות נורא ועשויות להפריע לשכנים שמסביב.

ניתן לנתב את האנרגיות האצורות בגופו של הביגל בצורה נכונה בעזרת שילוב אימונים פיזיים ומנטאליים על בסיס יומי, הביגל משגשג תחת גירויים אלה ועשוי לפתח דפוסי התנהגות שליליים בהעדרם. על הבעלים לצאת לשלושה טיולים ביום, בני חצי שעה לכל הפחות ולערוך שעות משחק רבות עם הכלב.

ביגלבתמונה: ביגל.

תהליך הטיפוח של הביגל הינו קל יחסית ורמת נשירתו היא נמוכה - בינונית. מומלץ לסרקו פעם בשבוע ולעיתים תכופות יותר בעונות המעבר, כמו כן חשוב מאוד לדאוג להיגיינת הפה והאוזן בכדי למנוע הצטברות של חיידקים ודלקות. את ציפורניו של הביגל מומלץ לגזור בהתאם לצורך, אינדיקציה טובה לקביעת העיתוי הנכון לגזירתן היא כאשר ניתן לשמוע אותן נוקשות על גבי הרצפה (אם כי לרוב אצל ביגל פעיל אין צורך לגזור עקב שחיקתן הטבעית).

הביגל הינו צייד ריח ואפו הוא למעשה האיבר המפותח והחשוב ביותר בעזרתו בין היתר הוא מתקשר, מחפש אחר מזון וממלא את תפקידיו השונים בחיק ובשירות האדם. באפו יש כ-220 מיליון קולטני ריח בעוד שאצל האדם לצורך השוואה ישנם כ-5 מיליון קולטני ריח בלבד! הודות לחוש הריח המפותח, מלבד היותו בן לוויה וכלב צייד נהדר משמש הביגל גם ככלב גישוש והרחה לצד כוחות ביטחון והצלה שונים ברחבי העולם.

הביגל נפוץ ופופולארי מאוד ברחבי ארצות אירופה, ארצות הברית ואף בישראל. סנופי, הכלב שכולנו אוהבים ומכירים מהטלוויזיה, הוא כלב מגזע ביגל.

היסטוריה:

מקור שמו של הביגל טרם ידוע לחלוטין. כיום ישנם מספר סבירות אודות מקור השם ביגל, העיקריות והבולטות ביותר:

  1. השם ביגל נגזר מהמילה הצרפתית Begueule שמשמעותה בפירוש חופשי "פתוח גרון" או "פתוח פה".
  2. השם ביגל נגזר מהמילה Beag  (מקורה באנגלית העתיקה) שמשמעותה "קטן".
  3. השם ביגל נגזר מהמילה הגרמנית Begele שמשמעותה לגעור.

ההיסטוריה של הגזע לוטה בערפל, בין היתר משום שהגזעים שאנו מכירים כיום לא פותחו באמת לפני המאה ה-19. מסמכים יווניים משנת 400 לפני הספירה מתארים כלבים דמויי ביגל ויתכן כי הרומאים הביאו לאנגליה עימם כלבי האונדס (ציידי ריח) קטנים, שם הכליאו עם כלבי האונדס מקומיים.

כפי שנמסר ותועד, ויליאם הראשון, מלך אנגליה, אשר היה ידוע גם בכינויו ויליאם הכובש, הרבה להשתמש בכלב טלבוט האונד (כיום נכחד) במהלך הכיבוש הנורמני בשנת 1066. גזע זה, על סמך הסבירה הרווחת, הינו אחד מהאבות הקדמונים של הביגל וכלבי האונד אחרים.

במשך תקופות שלטונותיהם של אדוארד השני (1307-1327) והנרי השביעי (1485-1509) בלטו כלבי ביגל קטנים אשר נקראו גלוב ביגל, על סמך התיעודים, הם היו מספיק קטנים כך שהיה ניתן להחזיקם ביד עטופה בכפפה. הם תועדו גם כסינגינג ביגל (ביגל מזמר בתרגום חופשי) וזאת בשל יכולותיו הווקליות להפיק צלילים ונביחות שונות.

אליזבת' הראשונה, מלכת אנגליה בין השנים 1533-1603, החזיקה מספר כלבי "ביגל כיס" אשר גובהם לא עלה על 22 ס"מ. כלבים קטנים אלה תוארו בציורים כבעלי רגליים קצרות ומחודדי חוטם. ביגל הכיס שימש ככלבי צייד אך במהרה איבד את עדיפותו על פני אחרים היות שלא היה זריז מספיק.

במאה ה-18, צייד שועלים הפך לפופולארי ברחבי אנגליה והביגל איבד את עדיפותו גם כן לגזע פוקסהאונד, למרות זאת הביגל נשאר נפוץ בקרב חוואים באנגליה, אירלנד וויילס שם הוחזקו בקבוצות וסייעו בצייד ארנבות וארנבונים.

באמצע המאה ה-19, פיליפ הוניווד כונן להקה של כלבי ביגל באסקס שבאנגליה. כיום, מאמינים כי קבוצה (להקה) זו היוותה את הבסיס לביגל המודרני. הביגל אותם פיתח פיליפ היו קטנים, גובהם כ-25 ס"מ וצבעם לבן (לפי יומנו של ג'ון מילס).

בהרבעותיו, פיליפ הוניווד שם דגש על יכולות צייד ולא על מראהו של הביגל. על אף שזכה לקרדיט של פיתוח הגזע לבא אחריו, תומאס ג'ונסון נותרה עוד עבודה ב"עידון" הגזע. במסגרת פיתוחיו, שם תומאס דגש הן על סמך מראה והן על סמך יכולות צייד של הביגל.

בשנות ה-40 של המאה ה-19 תקן הגזע של הביגל החל להירקם. ההפרדה שהייתה קיימת עד אז בין ביגל ממדינות הצפון לבין ההאונד הדרומי נעלמה אך עדיין היו הבדלים רבים, ביניהם בלטו הבדלי הגודל ותכונות האופי בקרב הקבוצות השונות. בשנת 1856 ג'ון הנרי וולש במאמריו השונים עדיין חילק את כלבי הביגל לארבעה סוגים, הביגל הבינוני, הביגל הננסי, הפוקס ביגל והביגל גס פרווה. הוא הניח את הבסיס לתחילת תיאור התקן: גודל הנע בין 25 ס"מ לכ-38 ס"מ, במראהו מזכיר את הגזע סאוט'רן האונד ואף בצורת מזכירו בצורת הצייד.

הביגל "המוכתם" פותח על ידי ווילט רנדל בעיר ניו יורק בסביבות שנת 1880. גזע זה אופיין בפרווה שרובה לבנה אותה מכסים כתמים גדולים בשלושה צבעים לכל היותר וגובה אשר לא עולה על 38 ס"מ. שנת 1884 היוותה אבן דרך חשובה של הגזע בארצות הברית, בשנה זו הוקמה ההתאחדות לכלבי ביגל בארצות הברית וכמו כן הוכר הביגל כגזע נפרד בהתאחדות האמריקאית לכלבנות. כ-6 שנים מאוחר יותר, בשנת 1890, הוקמה ההתאחדות לכלבי ביגל באנגליה.

כיום, הביגל הוא אחד הגזעים הפופולאריים ביותר ברחבי ארצות הברית, אירופה ואף ישראל.

מזג ואישיות:

הביגל הינו גזע עדין, מתוק, אינטליגנט, נלהב, חברותי ומצחיק. במחסור אילוף ואימון נכונים מגיל צעיר, הביגל השובב עשוי לפתח דפוסי התנהגות שליליים ולהפוך לחסר משמעת לחלוטין.

הביגל, לצד מעלותיו, הינו גזע דעתן ועקשן. מגדלים רבים של הביגל מעידים על ניסיונות להתחכם עם הכלב, לספק ולפתות בצו'פרים בכדי להגיע עם הביגל למצב של ציות זמני. עבודה נכונה מגיל צעיר עם הכלב בהחלט יכולה לסייע בעיצוב דמותו של הביגל שברשותכם.

הביגל ידוע כאחד הגזעים הנבחן ביותר, הוא מצויד במיתרי קול מפותחים במיוחד אשר מסייעים לו לייצר מגוון רחב של צלילים (יללות ונביחות) במצבים שונים ובעוצמה חזקה במיוחד.

בדומה לכלל הגזעים השונים, סוציאליזציה מוקדמת הכוללת חשיפה לאנשים, מראות, צלילים וחוויות שונות הינה חשובה מאוד עוד החל מתקופת הגורות המוקדמת.

ביגל עם ילדים וחיות מחמד אחרות:

הביגל הינו חברותי ונקשר לכל בני משפחתו, בעיקר לילדים. הביגל עשוי להיות פרוע ורעשני בשעת המשחק עם בני משפחתו ולכן יש צורך בהשגחה של מבוגר כאשר ישנם ילדים קטנים ופעוטות בקרבו.

הביגל אוהב נורא להשתעשע בעזרת פיו, לתפוס חפצים, בין היתר ידיים של בני משפחתו, אקט בשעת משחק שלא נועד לפגוע בבני משפחתו אך עשוי בכל זאת עשוי להסב נזק ובעזרת אימון ואילוף נכונים ניתן למנוע תופעה זו.

ביגל וחתולבתמונה: ביגל וחתול, "בשל היותו כלב להקה משחר ההיסטוריה, הביגל יהנה מחברה ולא יאהב להישאר לבדו".

בדומה לשאר הגזעים, על ההורים ללמד את הילדים, במיוחד אם מדובר בילדים קטנים ופעוטות, כיצד לגשת ולגעת בכלבים תוך השגחה ופיקוח אחר כל קיום אינטראקציה ביניהם. יש להציב גבולות וקווים אדומים, לדוגמה אין למשוך באוזניו, זנבו או כל חלק בגופו של הכלב, אין להפריע לכלב בשנתו או כאשר אוכל, כל זאת ועוד בכדי למנוע תגובה תוקפנית מצד הכלב.

בשל היותו כלב להקה משחר ההיסטוריה, הביגל יהנה מחברה ולא יאהב להישאר לבדו. גידול הביגל לצד כלב נוסף או אפילו חתול יספקו את צרכיו החברותיים כאשר שאר בני המשפחה אינם בבית.

טיפול:

הביגל הינו גזע שמשגשג בחברת בעלי חיים אחרים ולצד בעליו. הביגל יכול להסתגל בקלות למחייה בתוך דירה תוך שילוב אימונים על בסיס יום יומי במטרה לפרוק אנרגיות מחוץ לבית ולא בתוכו. יש לקחת בחשבון ולהכניס לרשימת שיקוליכם כי הביגל אוהב לנבוח והרבה, תופעה אשר עשויה להפריע לדיירי הבית ולדיירי המשפחות הסמוכות.

הביגל יכול לחיות גם בגינה או חצר תחומה בגדר אם כי מפאת נטייה הגבוהה ללקות מחרדת נטישה דורש את חברת בעליו במשך רוב שעות היממה, ככל שרק ניתן. בשעות הטיולים ניתן לשחרר את הביגל באזורים בטוחים, תחומים ותחת השגחתו של הבעלים, או לחלופין באזורים פתוחים כאשר הכלב קשור ברצועה וצמוד לבעליו.

הביגל הינו "נווד" מטבעו ולצד האינטליגנציה הגבוהה בה ניחן הוא עשוי לחפש כל פרצה אפשרית על מנת לצאת מחוץ לכותלי ביתו. מהסיבות שנמנו לעיל ובהתאם לחוקת ישראל יש להחדיר שבב זיהוי ואף מומלץ לענוד לכלב קולר עם תג זיהוי וזאת במטרה לסייע להחזירו בשלום לביתו במידה ונמצא משוטט.

ביגל משחק בכדורהביגל זקוק לפעילויות פיזיות ומנטאליות רבות בכדי לפרוק אנרגיה.

בדומה לגזעים אחרים, הביגל זקוק ומשגשג תחת אימון ואילוף על בסיס יומי. לכלב עיקש ודעתן כמו הביגל טכניקות חיזוק חיוביות יעשו את העבודה טוב יותר מאשר הטחת צעקות, גידופים והפעלת כוח פיזי כלפיו. בביצוע הפקודה ופעולות שנתפסות כחיוביות בעיניכם חזקו את הכלב בצ'ופר, חטיף או סתם מילה טובה.

ביגל, כמעט בכל תקופות חייו הינו גזע מלא אנרגיות ולכן זקוק להזדמנויות רבות לפריקתן בפעילות פיזית ומנטאלית. כשלושה טיולים לכל הפחות ביום, בני חצי שעה ומעלה, עשויים לסייע בניתוב נכון של האנרגיות. מלבד הליכות, הביגל ישמח לקחת חלק גם בריצות ופעילויות ספורטיביות אחרות לצד בעליו (לא מומלץ בתקופת הגורות והבגרות המוקדמת מחשש לפגיעה בעצמות ומפרקי גופו).

טיפוח:

לביגל פרווה כפולה, צפופה וחלקה. רמת נשירת פרוותו של הביגל הינה בינונית אך מפאת אורך הפרווה הנשירה איננה מורגשת במיוחד. סירוק והברשה על בסיס שבועי הינם נחוצים והכרחיים, מסייעים בסילוק פרווה ועידוד גדילה של פרווה חדשה תוך הקטנת רמת הנשירה.

בחורף פרוותו של הביגל צפופה ועבה יותר כך שבתקופת האביב רמת הנשירה גבוהה יותר משאר ימות השנה. הביגל לא נוטה להתלכלך ונחשב באופן כללי לכלב נקי (אלא אם כן השתובב בחול ובבוץ בגינה) ולכן לא דורש רחצה לעיתים תכופות. יש וחשוב לדעת, רחצה מוגברת ולא מבוקרת פוגעת בשכבת השומן אשר מגנה על עורו של הכלב.

משום שאוזניו של הביגל שמוטות קיימת נטייה להצטברות לכלוך ולהתפתחות זיהום מקומי. מומלץ לבדוק את אוזניו של הכלב לפחות כפעם בשבוע ולחפש אחר לכלוך או ריח רע אשר עשויים להעיד על זיהום מקומי. ניתן ומומלץ לנקות את האוזן החיצונית של הביגל בעזרת צמר גפן ספוג בתמיסה ייעודית לניקוי אוזני כלבים, אין בשום פנים ואופן לנקות בעזרת מקלות אוזניים ולעולם אין לנקות את האוזן התיכונה. במידה וישנו חשש לזיהום באוזן התיכונה יש לפנות לווטרינר בהקדם לצורך קבלת המשך טיפול רפואי.

לאלה אשר מצחצחים את שיניי כלביהם, מומלץ לצחצח את שיני הביגל לפחות כפעמיים בשבוע במטרה למנוע הצטברות של אבנית וחיידקים בחלל הפה. במידה וניתן, צחצוח על בסיס יומי הוא תהליך חשוב וזאת  במטרה למנוע בעיות חניכיים וריח פה רע. ישנם תכשירים וחטיפים דנטאליים רבים המסייעים בשמירה על היגיינת הפה בהם ניתן להשתמש בנוסף לצחצוח.

גור ביגלמומלץ להרגיל את הביגל לתהליך הטיפוח כבר מתקופת הגורות. בתמונה: גור ביגל, כל הזכויות שמורות ל- mshcdn.com.

ביגל פעיל בדרך כלל לא זקוק לגזירת ציפורניים עקב שחיקתן הטבעית על משטחים קשיחים. ניתן להסיק כי הגיעה העת לגזור את ציפורניו של הכלב כאשר ניתן לשמוע אותן נוקשות על הרצפה. ציפורניו של הכלב מכילים כלי דם ולכן גזירה לא נכונה עשויה לגרום לדימום ולחוסר שיתוף פעולה עתידי מצד הכלב, במידה והינכם חסרי ניסיון בגזירת ציפורניים יש להיוועץ בווטרינר/ית או בספר/ית כלבים.

הרגילו את כלביכם כבר מתקופת הגורות לתהליך טיפוח על בסיס קבוע, התעסקו בידיו, פניו, פיו ואוזניו לעיתים קרובות, הפכו את תהליך הטיפוח לחוויה חיובית מלאה בחיזוקים וצ'יפורים. הרגלה מוקדמת של הכלב להתעסקות בגופו תקל עליכם רבות בביקורים אצל הווטרינר וספר הכלבים בבגרותו.

בתהליך הטיפוח חפשו תמיד פצעים, פריחה או סימנים לזיהום מקומי כגון אדמומיות, רגישות או דלקת על גבי העור, בדקו כי הכלב חיוני ופעיל ועקבו אחר כל שינוי בהתנהגותו. זכרו, איתור ואבחון מוקדם של מחלה יסייעו במניעת סבל מיותר מכלביכם ובמקרים קיצוניים אף תצילם ממוות.

תזונה:

הביגלים הינם גנבי אוכל מקצועיים וזללנים ידועים, בכל הזדמנות אפשרית ישמחו לפשוט על המזווה או לברור באשפה ולחפש אחר כל מקור מזון אפשרי. שמרו על כלביכם ומנעו ממנו גישה למקומות בהם ניתן למצוא אוכל (אשפה, מזווה, מטבח) במיוחד כאשר נמצא הוא לבדו.

לביגל קיימת נטייה להשמנת יתר אשר באה לידי ביטוי במיוחד בתקופת הזקנה (כאשר איננו פעיל במיוחד), לכן יש לעקוב אחר כמות המזון המומלצת לצד שילוב פעילויות ספורט על בסיס יום יומי.

כמות מזון יומית מומלצת:

כמות המזון המומלצת ליום לגזע ביגל משתנה מפרט לפרט ותלויה בגיל, בגודל, במבנה הגופני, בקצב חילוף החומרים וברמת פעילות, משמע, כמות מזון אשר מתאימה לביגל אחד לא תתאים בהכרח לאחר ולהפך.

כמות צריכת המזון היומית תלויה גם כן באיכותו וברמת הנעכלות שלו, ככל שהמזון איכותי יותר בדרך כלל כך גם רמת הנעכלות שלו גבוהה יותר. רמת הנעכלות מצביעה על אחוז המזון אשר מתעכל ונספג בגוף ומתבטאת בצואה קטנה יחסית לכמות המזון הנצרך. באותו אופן, מזון בעל רמת נעכלות נמוכה מופרש בכמות גדולה יותר בצואה ואחוז ספיגתו בגוף נמוכה.

על גבי אריזות המזון טבלה הבנויה מגיל הכלב ומשקלו (בעיקר במזון גורים),  לפיכך הוראות היצרן מצביעות על כמות מזון מומלצת לכלבכם. במזונות מסוימים אף מנחים מהי הכמות המומלצת לכלב המבצע פעילות גופנית גבוהה ועל כמות זו יש להתבסס בעבור ביגל פעיל.

מאפיינים פיזיולוגיים:

מבנה גוף:

הביגל הוא צייד ריח (כלב האונד) יחסית קטן מימדים. גופו קומפקטי ושרירי, גפיו קצרות חזקות וצמודות האחת לשניה יחסית אך בכל זאת גופו יציב, פניו ארוכות יחסית, עיניו גדולות וצבען חום או אלסר, אוזניו רחבות, ארוכות ומונחות קרוב לפניו, אפו שחור ורחב בו הנחיריים גדולים יחסית. מיתרי קול מפותחים אשר מאפשרים לייצר צלילים שונים (נביחות ויללות חזקות במיוחד).

מימדי גוף:

הביגל נישא לגובה של כ-40-33 ס"מ ומשקלו נע בין 9-11 ק"ג, מימדי גופו של הזכר גדולים מאלו של הנקבה.

פרווה:

פרוותו של הביגל הינה קצרה, צפופה, קשיחה וחסינה כלפי פגעי מזג האוויר.

צבע פרוותו של הביגל עשויה להופיע במגוון רחב של מרקמים וצבעים. המרקם הנפוץ ביותר של הביגל הוא מרקם תלת צבעי (פרווה הכוללת שלושה צבעים): שחור, לבן וחום. כתם שחור המכסה את הגב (מעין "אוכף" שחור), פרווה לבנה באזור הרגליים, החזה, הבטן וקצה הזנב ואילו כתמים חומים מופיעים באזור הפנים וסביב ה"אוכף" השחור.

אחד המרקמים הנפוצים גם כן הוא מרקם דו צבעי, חום / אדום / כחול / שחור  ולבן. רוב הפרווה לבנה בעוד שכתמי צבע (חום, אדום, כחול, שחור) מכסים את אזור הגב והפנים.

בריאות ותוחלת חיים:

הביגל הינו גזע בריא באופן כללי, בעל תוחלת חיים הנעה בין 10-15 שנים, אך בדומה לשאר הגזעים גם הביגל עשוי ללקות בפגמים ומחלות תורשתיות. על אף שחלקן נדירות, מומלץ להיות מודעים לאותן מחלות כאשר שוקלים לרכוש את הגזע.

במידה ורוכשים כלב ביגל ללא תעודות ולא דרך רכז הגזע יש לבקש מהמגדל אישורי בריאות הן של ההורים והן של הצאצאים המעידים על מצב גופני תקין, במידה ואינם, יש להיוועץ בווטרינר מוסמך אודות הבדיקות אותם יש לערוך לגזע זה.

לפניכם רשימה חלקית של המחלות הגנטיות של גזע זה (חלקן שכיחות וחלקן  נדירות):

  • מחלת אגן תורשתית (היפ דיספלזיה).
  • פריצת דיסק בין חולייתי.
  • צ'רי איי - שמיטת בלוטת הדמעות של העפעף השלישי.
  • Chinese Beagle Syndrome (MLS).
  • Beagle Pain Syndrom (SRM).
  • גלאוקומה.
  • ניוון רשתית הדרגתי.
  • אפילפסיה.
  • תת פעילות בלוטת התריס.
  • אלרגיות.
  • בעיות עור.
  • גמדות.

במידה ונמצאה טעות בדף זה, אנא עדכן אותנו בהקדם דרך טופס יצירת קשר (ראה צור קשר או לחץ כאן).