סוס הבית

מבט חטוף:

סוס הבית אשר נפוץ יותר בשמו העממי סוס הינו תת מינו של הסוס הרמכי (סוס פרא) המשתייך למין סוס, יונק צמחוני המשתייך לסדרת מפריטי הפרסה, ממשפחת הסוסיים.

הסוסים מתאפיינים במערכת שלד ושרירים חזקה המקנה יכולת אתלטית יוצאת מן הכלל. יכולת אתלטית זו מאפשרת בין היתר ריצה במהירות 80 קמ"ש, קפיצת מכשולים, הליכה באזורים הרריים וסחיבת משא.

חושיהם החדים של הסוסים מאפשרים להם לתקשר האחד עם השני ולהגן על עצמם בפני סכנות פוטנציאליות רבות הן בטבע והן בשבי.

קשר סוס הבית עם האדם הינו קשר ארוך טווח. הסוס נתפס לאורך כל ההיסטוריה כסמל של כוח וסייע לאדם במשך אלפי שנים ברוב תחומי החיים.

בתנאי טובים תוחלת חייו של הסוס נעה בין 20 ל-30 שנה אם כי קיימים רישומים המעידים על תוחלת חיים ארוכה יותר בשבי.

התנהגות ומבנה חברתי:

סוסי הבית הם חיות עדר חברותיים מאוד המעדיפים לחיות בקבוצות.

אצל סוס הבית קיימת היררכיה דומיננטית, מבנה חברתי בו אחד הסוסים דומיננטי ולשאר עמדות כפופות לו. סוסי העדר מקיימים היררכיה בהם נקבע מיהו הסוס אשר ינחה את השאר, יאכל וישתה ראשון וכד'.

עדר סוסים בטבע הסוס, בעל חיים חברותי אשר חי בקבוצות גדולות. בתמונה: עדר סוסים.

דפוס התנהגות זה חל גם על יחסי הגומלין בין האדם לסוס. סוס אשר מכבד את האדם ומחשיבו כחלק "מהעדר" יקבל את מנהיגותו של האדם ויתנהג כלפיו באופן הולם בשונה מסוס אשר מתנהג בדומיננטיות כלפי בני האדם ויתקשה לקבל את מנהיגותו של האדם.

סוסי הבית מסוגלים לפתח קשרים חברתיים לא רק עם בני מינם אלא גם עם בעלי חיים אחרים, כולל בני האדם. למעשה, סוס בית הופך חרד, הפכפך וקשה לשליטה במידה ומבודד. סוסי בית אשר שוכנים בבידוד כמעט מלא, אורווה לדוגמה, זקוקים לבני לוויה כמו חתולים, עזים, סוסי פוני, חמורים אשר יפיגו את הלחץ והחרדה.

קשר סוס הבית עם האדם:

מערכת היחסים של האדם עם הסוס השתנתה לאורך ההיסטוריה בהתאם לצורכי האדם אך יתכן כי היכולת של הסוס לסחוב אדם בודד היא בעלת ההשפעה הגדולה ביותר במערכת יחסים זו.

על אף הקשר הממושך של בני האדם עם הסוס היו מעט מחקרים העוסקים בנושא היחסים בין האדם לסוס. ישנם מספר עדויות על קיום אינטראקציה בין הסוס לאדם אך סימנים של יחסי אדם - סוס חזקים והדוקים הובחנו באוכלוסיות בהם השתמשו בסוסים לצורכי רכיבה, דוגמת האינדיאנים במישורים של צפון אמריקה.

רכיכה על סוס הייתה מזוהה עם כוח והזכות לכך נשמרה לאליטה השלטונית באזורים רבים בעולם. נתונים דמוגרפיים מצביעים על כך שמערכת היחסים בין האדם לסוס השתנתה עם הזמן, המחסור בקרקעות והעלות הגבוהה יחסית של טיפול בסוסים הערימו קשיים על אנשים רבים אשר חשקו בסוס אך הזמינות של הסוסים לצד הגדילה בשעות הפנאי הפכו את הרכיבה לאפשרית, לא עוד רק למעמדות הגבוהים.

קשר הסוס והאדם כיום, מערכת היחסים בין הסוס לאדם רחבה ומכסה טווח גדול של תחומים בהם מקיימים אינטראקציה.

נכון להיום מערכת היחסים בין האדם לסוס הבית רחבה הרבה יותר מבעבר, היא מכסה טווח יותר של תחומים בהם מקיימים הסוס והאדם אינטראקציה. ניתן לראות את השימוש בסוס ככלי עזר בתחום החקלאות, הביטחון (סוסי משטרה), מסע ועוד.

תהליך הביות:

קיימות מספר השערות בנושאי מפתח רבים הנוגעים לביות הסוס. על אף שסוסים נמצאו בחלק מציורי קירותיהן הפנימיים של מערות מהתקופה הפליאוליתית כבר בשנת 30,000 לפני הספירה, ההשערה הרווחת היא כי היה מדובר בסוסי פרא אשר ניצודו בתקופה זו לצורכי מאכל.

הסוגיה איך ומתי הסוסים בויתו שנויה במחלוקת. הראיה הברורה ביותר לשימוש מוקדם (שנת 2,000 לפני הספירה) של הסוס כאמצעי תחבורה היא מקבורת כרכרות. עם זאת, כמות הולכת וגדלה של ראיות תומכות בהשערה שסוסים בויתו בערבה האירואסייתית בין השנים 4,000-3,500 לפני הספירה. תגליות אחרונות בהקשר לתרבות בוטאי מצביעות על כך שהתיישבות הבוטאי במחוז אוקלומה שבקזחסטן היא המיקום בו ביותו לראשונה הסוסים.

תאריך הביות כמו כן תלוי במידה מסוימת גם באופן הגדרת ה"ביות". זואולוגיים מסוימים מגדירים את המונח "ביות" כשליטה של האדם על פני רבייה, ממצאים שניתן לאתר על ידי דגימות שלד קדומות אשר מצביעים על שינויים בגודל ובהשתנות של אוכלוסיות סוסים קדומות. חוקרים אחרים מסתכלים על עדויות רחבות יותר, הכוללות ראיות של פעילויות עבודה של הסוסים אשר מקורם ממצאי שלד ושיניים, אומנות, נשקים, חפצים רוחניים ודפוסי אורח חיים של תרבויות אנושיות.

ניסיונות עד כה לתארך את תהליך הביות בעזרת מחקר גנטי או ניתוח של שרידים פיזיולוגיים נשענות על ההנחה כי ישנם הבדלים גנוטיפיים בין האוכלוסיות של סוסי הפרא ושל סוסי הבית (הסוס המבוית) מספקים תיארוך משוער בלבד ולא מדויק. שיטה זו מספקת תיארוך משוער של הביות אך לא כוללת אפשרות של תקופה לא ידועה בה התרחשו זרימת גנים מסוס הפרא לסוס הבית.

אם מאמצים את הגדרת הזואולוגים לביות אשר נשענת על מערך של ממצאים ארכיאולוגיים וזואולוגיים מסגרת הזמן שעליה מתבססים משתנה מזו שמתבססת לפי המחקר גנטי. תיארוך הביות לשנת 4,000 לפני הספירה מתבססת על ממצאים הכוללים שינויים בשיטות השחיטה של האדם, שינויים בכלכלה ובדפוסי ההתיישבות, תיאור הסוס כסמל לכוח והטמעתו על גבי חפצים שונים והמראה של עצמות הסוס על גבי קברי בני האדם. מאידך, שינויים מדידים בגודל וגדילה בהשתנות הקשורים לביות הסוס התרחשו מאוחר יותר בערך סביב שנת 2,500-2,000 לפני הספירה, כפי שניתן לראות בשרידי סוסים אשר נמצאו בצ'פל הארוס, הונגריה.

תנועה:

הבנה בסיסית כיצד הסוסים נעים יכולה לתרום רבות לרכיבה, לאימון, לאילוף, להבחנה ולטיפול בסוס.

צורת הליכה וריצה מוגדרת כדרך מסוימת של תנועה, טבעית או נרכשת, המאופיינת בתנועה קצבית ייחודית של הרגליים וכפות הרגליים. סגנונות התנועה הנפוצות בטבע הן הליכה, טפיפה, ודהירה. תחת הביות סגנונות התנועה עברו שינויים מאלה שבטבע ומכאן נקראים סגנונות תנועה נרכשות, ביניהן דהירה איטית, הליכה המותאמת לסחיבת משא, הליכת פוקסטרוט (הליכת שועל) ועוד.

סוס בתנועה הסוסים נעים במספר צורות, חלקן טבעיות וחלקן נרכשות.

בכל אחד מהסגנונות הרגליים נעות בסדר מסוים ובקצב מסוים ומאופיינים כמקצב בעל פעימות שונות, הליכה לדוגמה היא מקצב בעל ארבע פעימות, כאשר סדר הנחת הרגליים הוא: רגל שמאלית אחורית, שמאלית קדמית, ימנית אחורית, ימנית קדמית.

התנועה מושגת בעזרת מערכת שלד ושרירים מפותחת עליה ניתן לקרוא בפסקה "מערכת השלד והשרירים".

מין ורבייה:

בגרות מינית:

סוס הבית מגיע לבגרות מינית בגיל 12 עד 18 חודשים לכן מומלץ להפריד בין סייחים לסייחות עד לגיל שנה. אין זה מומלץ להרבות סוסים צעירים על אף שניתן. הרבעת סוסה בגיל מוקדם דורשת תזונה וטיפול נוספים, בעיקר בתקופת הפרשת החלב ובשלושת חודשי ההיריון.

גיל הסוס משפיע על גודל ושלמות רקמת האשך, שני פרמטרים אשר משפיעים על תפוקת הזרע. תפוקת הזרע של סוס בוגר נחשבת לגדולה יותר מזו של סוס צעיר יותר (בן שנתיים או שלוש).

סוס הרבעה בוגר יכול לייצר כמות כפולה של זרע מזו של סוס צעיר בן שנתיים עד שלוש ולכן הרבעה בתדירות גבוהה עשויה לפגוע בפוריות של הסוס.

אשכיו של סוס הרבעה מבוגר מתנוונים, תופעה המשפיעה על תפוקת הזרע אך לא משפיעה על איכות הזרע של סוס בריא.

מחזור מיני:

כמעט כל הסוסות בעלות מחזור מיני עונתי. פעילותן המינית מתרחשת כאשר היום ארוך יותר, בקיץ ובסתיו לדוגמה.

שלב האנסטרוס (Anestrus) מתרחש בחורף בעיקר כאשר שעות היום קצרות יותר, שלב המאופיין בחוסר פעילות מינית בין שתי תקופות ייחום. בשלב זה הרחם רפוי, השחלות אינן פעילות ואין זקיקים המאפשרים הפריה.

עם התארכות שעות האור, בתחילת תקופת האביב חוזרת אט אט הפעילות ההורמונאלית של הסוסה לפעולה, בתקופה זו הסוסה מגלה פתיחות מינית כלפי הזכר, במילים אחרות מגלה נכונות לקלוט ולקבל את חיזורי הזכר, אך עדיין אינה מבייצת ולכן לא מסוגלת להיכנס להריון.

סיום תקופת המעבר מאופיינת בעלייה חדה של הורמון הצהבה (הורמון מחלמן) והופעת הביוץ הראשון.

מחזור הייחום אורך כ-21 ימים ומחולק לשני חלקים:

שלב האסטרוס- שלב זה אורך בין ארבעה לשמונה ימים ובו הסוסה מיוחמת, היא תקבל את הזכר ותאפשר לו להרביע אותה. שלב זה נשלט על ידי ההורמון הנקבי אסטרוגן.

שלב הדיאסטרוס - שלב זה נמשך כשישה עשר ימים בו הנקבה דוחה ומתעלמת מחיזורי הזכר ואיננה מאפשרת לו להרביע אותה. שלב זה נשלט על ידי ההורמון הנקבי פרוגסטרון וההורמון פרוסטגלנדין.

במידה והסוסה נכנסת להריון המחזור נפסק אך במידה ולא ממשיך לכל אורך עונת הרבייה.

הסוסה והסייח/ה:

הסוסה סוחבת את הסייח/ה בבטנה במשך כשנה. רוב הסוסות מעמידות צאצא יחיד אך לעיתים מעמידות גם תאומים.

סוסה וסייח

ההמלטה מתרחשת בעיקר בלילה או מוקדם בבוקר ונמשכת כרבע שעה - עשרים דקות. ברגע שיוצא הסייח לאור העולם הסוסה מתחילה ללעוס את השלייה ולסלקה מגופו במטרה למנוע מקרה חנק של הסייח.

לאחר כשעה עד שעתיים ינסה הסייח לעמוד על רגליו ולינוק מאימו. הסייח נולד ללא שיניים, ויונק מאימו עד לגיל שישה חודשים. שיני חלב בוקעות במלואן עד גיל חצי שנה (לעיתים אף בגיל תשעה חודשים). עד גיל שש בדרך כלל כל שיני החלב של הסוס מתחלפות בשיניים קבועות (בכך ניתן לשער את גילו של הסוס על ידי הסתכלות קצרה על שיניו).

פיזיולוגיה - מערכות הגוף:

מערכת הדם:

הסוס הוא אחד האתלטיים המרשימים ביותר מממלכת בעלי החיים. יכולותיו הפיזיולוגיות מתאפשרות בעיקר הודות למערכת דם מיוחדת שלצד מערכת נשימה מפותחת יכולה לספק את דרישות החמצן הגדולות של השרירים בעת מאמץ גופני.

מערכת הדם של הסוס בנויה משני איברים עיקריים, הלב והטחול אשר מחוברים על ידי מערך נרחב של כלי דם אשר משמשים להעברת חמצן וחומרי מזון לתאי הגוף והסרת פסולת ורעלנים שתאים אלו מייצרים.

הלב הוא משאבת הדם המרכזית בגוף הסוס, תפקידו להזרים דם עשיר בחומרי מזון ובחמצן לכל חלקי הגוף. מבנה הלב של הסוס דומה רבות למבנה לב האדם, אם כי צורתו עגולה משל האדם. הלב בנוי מארבעה תאים: עלייה ימנית ושמאלית וחדר ימני ושמאלי אשר מופרדים על ידי ארבעה שסתומים. גודל לב ממוצע של סוס גזעי הינו כ-1% מכלל משקל גופו, משמע, לסוס במשקל 400 ק"ג יש לב במשקל כ-4 ק"ג.

קיבולת הדם נקבעת באופן חלקי לפי מסת התפקוד של הלב והטחול. ברגע שהחמצן נכנס למחזור הדם הוא חייב להגיע אל תאי היעד במהירות. מערכת הדם של הסוס תואמת למבנה ולנפח עם קצב לב שנע בין 20-240 פעימות לדקה. כמות הדם של סוס מסתכמת בכ-8% ממשקל גופו בקילוגרם, כך שסוס בוגר ממוצע שמשקלו 500 ק"ג יכיל בגופו כ-40 ליטרים של דם הזורם בגופו.

הטחול:

הטחול הוא האיבר השני אשר מעורב בפעילות מערכת הדם. כאשר הסוס נינוח הטחול נמצא במנוחה גם כן, מתרחב לגודלו המרבי ומכסה את רוב החלק השמאלי בבטנו של הסוס. במצב זה, הטחול יכול להכיל כ-30 ליטרים של דם הנעים באיטיות בתוכו ונכנסים חזרה למחזור הדם.

תחת השפעת לחץ והתרגשות (במרוצים לדוגמה או דהירה מהירה וממושכת) הטחול יכול להתכווץ ולשחרר עד כ-25 ליטרים מהדם המאוחסן למחזור הדם. פעולה זו מגדילה את כמות תאי הדם האדומים הזמינים בגוף להעברת כמות עצומה של חמצן לשרירים.

הטחול מאפשר קיבולת נשיאת חמצן כמעט כפולה במחזור הדם ובכך משפר את היכולות האירוביות והגופניות של הסוס בתוך מספר רגעים.

מערכת העיכול:

מערכת העיכול של סוסים מורכבת מהפה, ושט, מעי הדק והמעי האחורי.

השלב הראשוני ואולי החשוב ביותר במערכת העיכול של הסוס מתרחש בפה - תהליך הלעיסה והגריסה (פירוק מכאני של המזון). סוסים מסוגלים לעכל את המזון בצורה יעילה כאשר המזון מפורק היטב, טחון לחתיכות קטנות. מלבד הסיוע בספיגת המזון, למזון לעוס היטב סיכויים נמוכים להיתקע באזורים שונים לאורך מערכת העיכול. חלקיקי מזון אשר לא נגרסו היטב עשויים לגרום לחסימה מכאנית בוושט ובמעיים.

מלבד הפירוק המכאני החשוב, פעולת הלעיסה מייצרת רוק רב המסייע בפירוק כימי ראשוני של המזון.

בשלב השני מגיע המזון אל הקיבה. התפקיד הראשי של הקיבה הוא עיכול מקדים של חלבונים ושומנים לצד הפירוק המכאני של המזון לפני כניסתו למעי הדק, שם ספיגת חומרי המזון באמת מתחילה. לסיכום תפקידי הקיבה:

  • חומצות קיבה מפרקות מזון כהכנה לעיכולו.
  • חומצות מפעילות אנזימים המפרקים את החלבונים במזון.
  • חומצות הקיבה הורגים מיקרואורגניזמים רבים במזון ובכך מצמצמים את הפוטנציאל לזיהום.
  • המשך פירוק מכאני של המזון באמצעות שרירי הקיבה.
  • ויסות קצב העברת המזון למעי הדק.

בקיבת הסוס, אשר גודלה קטן יחסית (מהווה כ-10% בלבד מכלל איברי מערכת העיכול), המזון נשאר כחצי שעה עד שלושת רבעי שעה בממוצע. הבעיה הנפוצה ביותר בקיבת הסוסים היא אולקוס (כיב קיבה).

התחנה הבאה במערכת העיכול היא המעי הדק. המעי הדק אצל הסוסים משתרע, בערך, לאורך 20 מטרים ובו רוב פירוק וספיגת המזון בגוף מתרחש. מזון ה"מעוכל למחצה" המגיע מהקיבה עובר למעי הדק, שם אנזימים פועלים לייצור חומרים שיכולים להיספג למחזור הדם. רוב מרכיבי המזון שהסוס אוכל נספגים למחזור הדם מהמעי הדק, לרבות חלבונים, פחמימות פשוטות, שומנים וויטמינים חיוניים.

המזון עובר זמן מועט במעי הדק, כשעה עד שלוש שעות. גורמים כגון גודל הארוחה, סוג המזון ופעילות גופנית משפיעים על תקופת הזמן בה עובר המזון במעי.

השלב האחרון במערכת העיכול עובר דרך המעי האחורי. המעי האחורי מורכב מהמעי העיוור, מעי הגס ומפי הטבעת (רקטום). המעי העיוור והמעי הגס יחדיו יכולים להחזיק בכ120 ליטרים של חומר סיבי שתוסס באיטיות לאורך יומיים עד שלושה.

תמיסת חיידקים במעי האחורי הכוללת מיליארדי מיקרואורגניזמים (חיידקים ופרוטוזואונים) מפרקת את הסיבים התזונתיים.

תוצר עיקרי של התסיסה במעי האחורי הוא חומצת שומן נדיפה. חומצות שומן נדיפות נספגות למחזור הדם ומספקות מקור חשוב של אנרגיה לסוס. סוס אשר תזונתו מבוססת על מספוא בלבד מקבל 70% מהאנרגיה הדרושה לו מאותן חומצות שומן נדיפות.

מערכת הנשימה:

התפקיד הראשי של מערכת הנשימה של הסוס היא חילוף גזים (פליטת פחמן דו חמצני וקליטת חמצן) לצורכי ייצור אנרגיה. למערכת הנשימה תפקיד חשוב גם בהגנה על הגוף מפני זיהומים שונים, וירוסים וחיידקים נשימתיים לדוגמה. הגנה זו מתאפשרת הודות למתווכחים דלקתיים ולריר המופרש מקרומים ריריים הנמצאים ברחבי מערכת הנשימה.

כאשר הסוס שואף, אוויר נכנס אל נחיריו העצומים. לנחיריי הסוס טבעת הבנויה מסחוס אשר משמשת לפתיחה של הנחיריים בזמן שאיפה ואף מאפשרת הרחבה משמעותית של הנחיריים בזמן מאמץ גופני, פעולה שתפקידה למקסם את כמות האוויר הנכנס לגוף.

שערות הנמצאות בתוך הנחיריים מסננות חלקיקים קטנים של אבק ופסולת הנישאת ברוח טרם כניסת האוויר לגוף.

בדרכו אל הריאות האוויר עובר דרך חלל האף המכוסה ברירית אשר תפקידה לחמם וללחלח את האוויר. בחלל האף קיימות שתי קונכיות האף (אחת בחלל נחיר ימין והשנייה בחלל נחיר שמאל), שתי עצמות דקות מגולגלות כלפי פנים (בדומה למבנה קונכייה מכאן שמם נגזר) המכוסות בקרום רירי, אשר תפקידן הוא לשמור על רמת לחות ורמת חימום אוויר תקינה לצד פעולת הסינון של האוויר.

בתחנה הבאה עובר האוויר דרך הלוע שם מערכת הנשימה ומערכת העיכול מתקשרות יחדיו. החך הרך מונע ממזון להיכנס למערכת הנשימה ונפתח אך ורק במהלך בליעה. חלל הגרון מורכב מחמישה סחוסים שונים, מבנה זה בשיתוף הלוע מונע ממזון להיכנס למערכת הנשימה. כאשר הסוס בולע, הלוע נסגרת, החך הרך מתרומם והמזון עובר הישר לוושט. מיד לאחר המעבר בחלל הגרון עובר האוויר לקנה הנשימה ומשם הישר לריאות.

בשלב האחרון מגיע האוויר לריאות שם תהליך הנשימה מתרחש. אוויר אשר עובר את המסלול המתואר לעיל מגיע לסמפונות הראשיים המתפצלות לסימפוניות עד לנאדיות הריאה, שם מתרחש חילוף הגזים.

ישנן מיליוני נאדיות הריאה בריאותיו של הסוס אשר עטופות בנימי דם רבים. מבנה הנאדיות והנימים מאפשרים תנועה של גזים ביניהם, החמצן שבאוויר מפעפע דרך דופן הנאדית אל נימי הדם ואילו פחמן דו חמצני מפעפע מנימי הדם חזרה אל הנאדית עד לשוויון ריכוזים.

מבנה מערכת הנשימה דומה למערכת הנשימה של האדם אך מימדיה נבדלות מזו של האדם. המבנה העצום של מערכת הנשימה (נחיריים, חלל אף גדול, קונכיות אף גדולות ועוד) מאפשר אספקת כמות גדולה של חמצן אשר מספיקה לביצוע פעולות אתלטיות מורכבות וממושכת.

מערכת השלד והשרירים:

בעזרת מערכת השלד והשרירים מסוגל הסוס לנוע ביעילות ובמהירות רבה. על מנת להבין כיצד מתאפשרת תנועתו של הסוס יש להבין כיצד המערכות עובדות.

מערכת השלד:

לסוס מערכת שלד הבנויה מכ-205 עצמות, הן מחוברות זו לזו במפרקים בעזרת רקמות חיבור, סחוסים ורצועות. השלד מקנה לגוף את צורתו ויציבותו ובעזרת השרירים מאפשר תנועה מלאה לגוף כולו ולאיברים בו. לשלד תפקידים רבים, ביניהם תמיכה במבנה השלד, הגנה על איברים חיוניים בגוף, יכולת תנועה ועוד.

מספר מאפיינים ותפקידים חשובים של השלד:

הקניית צורה לגוף: צורתו הבסיסית של הגוף נקבעת על פי מיקום ומבנה השלד המושפעים לרוב לפי תכונות גנטיות. הוכח כי תזונה לקויה יכולה להשפיע לרעה על גנטיקה טובה אך מנגד, תזונה טובה לא יכולה לשפר תכונות גנטיות בשלד.

מפרקים לתנועה: הרווח הקיים בין סופה של עצם אחת המתחברת עם עצם אחרת נקרא מפרק. אצל הסוסים, העצמות מוחזקות יחדיו במפרק בעזרת רצועות חזקות במיוחד. השרירים מתכווצים סביב המפרקים ובכך יוצרים תנועה.

הגנה על איברים פנימיים חיוניים: מבנה שלד הסוס מספק הגנה על איברים פנימיים חיוניים. המבנה מציע שכבת הגנה נוספת לזו שהשרירים מספקים לגוף. כלוב הצלעות לדוגמה מספק הגנה לאבירים חיוניים כמו הלב והריאות.

סיוע בהעברת אותות חשמליים: חוט השדרה המשתרע לאורך חוליות רבות (תעלת השדרה) מעביר אותות חשמליים מהמוח לכל חלק בגוף.

שרירים:

השרירים שולטים בכל היבט של תנועה, הן חיצונית והן פנימית. הם מהווים את מסת הרקמה הגדולה ביותר בגוף הסוס. ישנם מספר סוגים של שרירים המבצעים מגוון רחב של משימות בחיי היום יום של הסוס וכולם פועלים באותו אופן. דחפים חשמליים מנחים את סיבי השריר להתכווץ ולהתקצר בעוד שאחרים רפים ומתארכים.

ישנם שלושה סוגי שרירים הפועלים בגופו של הסוס - שריר חלק ושריר לב, אשר אינם ניתנים לשליטה רצונית אלא מופעלים על ידי מערכת העצבים האוטונומית. מאידך שרירי השלד הינם שריריים רצוניים אשר מאפשרים תנועה של הגוף.

שריר חלק:

השריר החלק הוא שריר בלתי רצוני המתפקד באופן אוטומטי הודות לגירויים הנשלחים ממערכת העצבים האוטונומית. שריר זה מרכיב ומקיף חלק גדול מהרקמות ומהאיברים הפנימיים (כלי דם, קיבה, רחם ועוד). שריר זה אחראי בין היתר לדחיפת המזון לאורך מערכת העיכול ולשליטה הפיזית של המעי ושל שלפוחית השתן.

שריר הלב:

שריר הלב הינו שריר בעל מבנה חזק ועבה הפועל באופן בלתי רצוני. שריר זה מאפשר ללב להתכווץ ולהתרפות ובכך להזרים את הדם לריאות ולשאר חלקי הגוף.

שרירי שלד:

לסוס כ-700 שרירי שלד שונים ברחבי גופו. בשונה משריר הלב ומשריר חלק שריר השלד הינו שריר רצוני (פועל בהתאם לרצון הסוס). מערכת העצבים המרכזית שולחת אותות לשרירים דרך העצבים אשר ממירים אנרגיה כימית לתנועה והשרירים, בעלי גמישות רבה ויכולת התכווצות חזקה, מגיבים בהתאם לכך. תפקידי שרירי השלד:

  • לתמוך בשלד ולייצר תנועה.
  • לשמור על יציבות במפרקים וביציבה.
  • לשלוט במגוון רחב של תנועות.
  • להגן על השלד ואיברים פנימיים מפני חבלה.
  • תורם לויסות חום הגוף.

מערכת הרבייה:

מערכת הרבייה של הסוסה (נקבה) שונה מזו של הסוס (סטליון) ולכן הפירוט יעשה בנפרד.

מערכת הרבייה של הסוסה:

מערכת הרבייה של הסוסה אחראית על ההיריון, לידה, הפרשת חלב, מחזור הייחום והתנהגותה המינית. המערכת מורכבת מהרחם, צוואר הרחם, משפך (Infundibulum), שחלות, חצוצרות הרחם, נרתיק והפות.

רחם הסוסה ממוקם באזור החוליה המותנית הרביעית או החמישית אם כי המיקום עשוי להשתנות בהתאם לתנועת המעיים ולהתנפחות שלפוחית השתן.

במערכת הרבייה של הסוסה שתי שחלות. השחלות מתחברות לחצוצרות הרחם, אשר משמשת להעברת הביצית מהשחלה אל הרחם. העברת הביצית לעבר הרחם מתאפשר הודות לנוכחות "ריסים" בחצוצרות אשר מייצרים "זרם" הנע לכיוון הרחם.

צוואר הרחם מחבר בין הרחם לנרתיק. תפקידו הוא לשמור על סביבה סטרילית ברחם. הוא רפה כאשר הסוסה בתקופת הייחום והלידה ונסגר כאשר הסוסה לא בתקופת הייחום או בהריון.

הנרתיק של הסוסה הינו גמיש יחסית, גמישות המאפשרת התרחבות של הנרתיק. הפות שוכן מתחת לפי הטבעת (הפתח החיצוני של הנרתיק) ומורכב מדגדגן ושתי שפתיים.

מערכת הרבייה של הסוס:

מערכת הרבייה של הסוס אחראית על ההתנהגות המינית של הסוס ועל מאפייני מין משניים. המערכת מורכבת מאיברי מין חיצוניים כגון האשכים ומפין אשר אורכו מגיע לכ-50 ס"מ וקוטרו נע בין 2.5 עד כ-6 ס"מ. המערכת כמו כן מורכבת גם מאיברי מין פנימיים לדוגמה בלוטות נוזל הזרע. הנוזל המופרש מבלוטות אלה מספק לתאי הזרע סביבה מוגנת בדרכו מגופו של הזכר אל ובתוך מערכת המין הנקבית.

חושי הסוס:

החושים הם חלק חשוב ממה שמבדיל את הסוס מבעלי חיים אחרים מבחינה התנהגותית, הם מהווים כלים בהם משתמש הסוס לקיום אינטראקציה עם סביבתו.

כאשר אדם עובד עם סוסו עליו להבין כיצד עובדים חושיו, במילים אחרות, מוטב עליו להבין כיצד הסוס רואה, שומע, מריח, טועם ומה חש בעת מגע עם סביבתו.

לפניכם חושי הסוסים:

חוש השמיעה:

שמיעת הסוסים חדה משל בני האדם, הם משתמשים בשמיעה לשלושה תפקידים עיקריים: לזהות צלילים, לאתר את מקור הצליל ולספק מידע חושי שמאפשר לסוס לזהות את זהות הקול. סוסים מסוגלים להבחין בגלי קול בתדרים נמוכים מאוד עד תדרים גבוהים מאוד, בטווח של 55 הרץ עד ל33,500 הרץ (כאשר אצל האדם הטווח נע בין 20 הרץ ל-20,000 הרץ). אוזני הסוס מסוגלות לנוע 180 מעלות באמצעות 10 שרירים שונים (בהשוואה לשלושה אצל האוזן האנושית) וכך מסוגלים לבחור אזור אחד ספציפי לו ירצו להאזין. תכונה אנטומית ייחודית זו מאפשרת לסוס להתמקד בכיוון מקור הרעש, לבודד אותו ולרוץ לכיוון הנגדי במידה ומרגיש מאוים.

סוסים יכולים להגיב לפקודות אימון הניתנות בעוצמה נמוכה. איננו צריכים לצעוק כדי להישמע. כמו כן, סוסים רגישים מאוד לטון הקול, יש להשתמש בטון חדור ביטחון ולהימנע מטונים אמוציונאליים מדי (צווחות או קולות צורמים לדוגמה).

חוש הריח:

חוש הריח של הסוסים הינו חד יותר מאשר חוש הריח של האדם אך חלש מזה של הכלב. הסוסים משתמשים בחוש הריח במטרה לזהות סוסים אחרים, אנשים, טורפים פוטנציאליים וכמובן מזון. נדמה כי לסוסים עשוי להיות פחד אירציונאלי מריחות מסוימים, לדוגמה ריחות חזקים הקשורים לחזירים.

חדות חוש הריח טמונה במבנה איברי ההרחה של הסוס. לצד נחיריו המרשימים של הסוס (בעלי שטח פנים גדול למדי), נמצאים מערות אף עצומים המאפשרים לו לצרוך כמויות גדולות של אוויר בזמן פעילות גופנית, כמו כן לקלוט מסרים כימיים רבים הנישאים באוויר. קולטני הריח של הסוס, מיליונים במספרם, ממוקמים בקרומים הריריים בחלק העליון של חלל האף. חלקיקי ריח נישאים באוויר שוקעים ברקמות בחלל אפו של הסוס. האינפורמציה מקולטני הריח מועברת הישר לפענוח במוח.

כאשר סוס ימצא ריח מסוים כמסקרן במיוחד (סכנה, בן זוג, מזון) יקפל את שפתו העליונה וירים את ראשו מעלה, פעולה אשר מקנה לסוס מראה של "סוס צוחק", התנהגות זו נקראת תגובת פלמן. התנהגות זו מאפשרת העברת פרומונים וריחות אחרים לאיבר היעקובסון, איבר הרחה נוסף אצל הסוסים, אשר ממוקם בבסיס חלל האף.

איבר היעקובסון מסייע לסוס להבדיל בין מזון מסוכן לאכילה לבין מזון ראוי לאכילה, לחוש בסכנה (אויב פוטנציאלי), לקלוט ולעבד מסרים כימיים כגון: מצב מיני, פוריות, מצב בריאותי, מצב נפשי, זהות קבוצה ועוד. איבר היעקובסון מהווה כלי תקשורת חשוב מאוד בין סוסים.

מלבד חוש הריח המפותח לסוס היכולת לזכור ולהבחין בין ריחות רבים גם תקופה ארוכה מאוד לאחר שנחשף לאותם הריחות.

חוש הטעם:

טעם מעובד על ידי פקעיות טעם רבות הפזורות בעיקר על גבי פטמות הפזורות בלשון אך גם בגרון ובחך הסוס. מזון ונוזלים שהסוס מכניס לפיו עובר דרך הלשון שם עובר "סלקציה" ראשונית טרם כניסתו להמשך מערכת העיכול.

סוסים באופן טבעי אוהבים טעם מלוח ולמדו במהרה לאהוב גם הטעם המתוק, מנגד, לא אוהבים טעם מר וחמוץ.

מחקרים מדעיים הוכיחו כי סוסים אינם בעלי "חוכמה תזונתית" מעבר לאכילה כאשר רעבים או שתייה כאשר צמאים בשבי. כאשר בעל הסוסים יגיש מזון עשיר ומגוון, הם לא יוכלו לבחור את המרכיבים הבריאים ביותר ולאזן את תזונתם בעצמם. עם זאת, הם מגלים אכילה סלקטיבית בטבע ובמרעה כאשר קיים מגוון רחב של מזון ממנו יכולים לבחור.

סוסים לא יכולים להקיא, עובדה זו מצערת עקב רגישותם הרבה לעובש, חיידקי רפש ואצות. חושי הריח והטעם המפותחים מגנים על הסוס מפני שפע של צמחים רעילים אשר נמצאים רבות בטבע ובגבול שדה המרעה. במידה וקיים מגוון רחב של עשב ברמה גבוהה הסוס לא ינסה לאכול צמחים מוזרים או מלאי רפש וישתה אך רק מים נקיים. בהעדר או תחת תחושת רעב או צמא קיצוניים עלול הסוס לאכול ולשתות כל אשר בהישג "ידיו".

חוש המגע:

חוש המגע אצל הסוסים הינו חד מאוד. כל חלק בגופם רגיש כקצות אצבעות האדם, למעשה, הם יכולים להרגיש זבוב אשר נמצא שיערם.

מליטוף שיערו של הסוס במרעה ועד לביצוע תרגיל רכיבה קשה, נעזר האדם בחוש המגע של הסוס ככלי תקשורת מרכזי בינו לבין הסוס, כולל כמעט כל הבט בתהליך ההדרכה והאימון. הסוסים יכולים לחוש בכל תנועה של הרוכב ואף יכולים להבחין בשינוי משקל עדין או תנועה קלה של המושכות.

האדם למד להפיק תועלת מאזורים בהם הסוס רגיש ביותר: הראש (כולל אזורים הפנים), הגב וצידי גופו. באמצעות אימונים, האדם מוריד את רמת הרגישות של הסוס למידה מסוימת כך שהסוס לא יגיב בצורה מוגזמת למגע. מצד שני, באמצעות אימונים לא נכונים עשוי האדם להוריד את רמת הרגישות של הסוס לרמה לא רצויה, לנקודה בה הסוס מתעלם לחלוטין ממגע.

במידה והסוס מפוחד או חש בכאב הוא יחפש דרכים להימלט מהלחץ בו נמצא. חשוב מאוד להשתמש בחוש המגע של הסוס בכדי ליצור מערכת יחסים נכונה ומתגמלת בין הסוס לאדם מאשר מערכת יחסים המבוססת על שעבוד ופחד.

חוש הראייה:

חוש הראייה הינו אחד החושים החשובים ביותר אצל הסוסים. לסוס בטבע, ראייה טובה יכולה להבדיל בין חיים למוות.

לסוס ראייה חד עינית (Monocular vision) וראייה דו עינית (Binocular vision). ראייה חד עינית נפוצה יותר אצל הסוסים, ראייה המאפשרת שדה ראייה רחב יותר (כ-285 מעלות) ואפשרות לצפות בשני אובייקטים נפרדים בעת ובעונה אחת, בעוד שראיית העומק מוגבלת. הסוס נעזר בראייה דו עינית באופן מוגבל כאשר עליו להסתכל קדימה.

לסוס שני שטחים מתים, האחד נמצא בקדמת מצחו ובאחוריו, לכן, הסוס יניע ראשו מצד לצד על מנת להגדיל את שדה ראייתו.

ראיית הסוס היא גלאי הסכנה העיקרי. על אף שלסוס ראיית צבעים לא מפותחת במיוחד, הם יכולים להבדיל בין גווני כחול ואדום לגוונים של אפור, אולם, יש להם בעיה להבדיל בין גווני צהוב וירוק לגוונים של אפור.

לסוסים ראיית עומק ירודה כאשר משתמש רק בעין אחת (ראייה חד עינית), הם לא מסוגלים להבחין בדרך זו בין שלולית בוץ ללגונה עמוקה. ראיית העומק משתפרת בערך פי חמש כאשר נעזרים הסוסים בשתי עיניהם (ראייה דו עינית), הם מסוגלים ברגע לשנות את המיקוד מאובייקט קרוב לאובייקט רחוק.

לסוסים יכולת חדה לאתר ולזהות תנועה וביכולתם אף לראות טוב למדי גם בלילה, עם זאת, הרגישות לניגודיות נמוכה מזו של החתול.