בוקסר

מבט חטוף

הבוקסר (Boxer), גזע גדול בעל מבנה גוף שרירי ומאסיבי, נודע רבות הודות לאופיו ומזגו השובים לבבות. הבוקסר הינו גזע נאמן, חסר פחד, דרוך וערני, שובב, אנרגטי, אינטליגנט, אוהב, חברותי וסובלני (גם בחברת ילדים) אולם עשוי להיות תוקפני כלפי זרים אשר מהווים סכנה לבני משפחתו וביתו.

הבוקסר נחשב לאחד הגזעים בעלי "תקופת הגורות" הארוכה ביותר, משמע התבגרותם היא האיטית ביותר. לתקופת גורות ארוכה יתרונות לצד חסרונות, והן כמובן בעיניי המתבונן בלבד, תקופה זו מאופיינת בקופצניות, בשמחה, בשובבות, בצורך בגירוי מנטאלי ופיזי על בסיס קבוע ובקלות האילוף גם יחסית בגיל מאוחר.

הודות לכלל תכונותיו (גופניות ומנטאליות) מלבד היותו בן לוויה, כלב שמירה הרתעה ואזהרה נפלא, הבוקסר מסייע כיום במילוי תפקידים שונים ברחבי העולם, בין היתר, ככלב צבא ומשטרה לביצוע עבודות גישוש וחילוץ.

עדינותו וסבלנותו עם ילדים לצד הצורך בטיפוח מינימאלי וקל הופכים אותו לאחד מכלבי הלוויה האידיאלים למשפחה עם ילדים גדולים, כל זאת בתנאי שמקבל אימונים גופניים וגירויים מנטאליים להם זקוקים על בסיס קבוע. הבוקסר יכול לחיות בחיק משפחתו ולהתרגל למחיה בדירה וזאת במידה ומקבל כמות מספקת של אימונים על בסיס קבוע (הן מנטאליים והן פיזיים), במידה וגדל מחוץ לבית יש לדאוג לאזור מגודר היטב ומלונה אשר תספק לו מחסה מפני תנאי מזג האוויר בישראל בשל אפו הקצר אשר לא מאפשר קירור יעיל של האוויר החם בקיץ ופרוותו הקצרה אשר לא מגנה עליו מפני הקור בחורף. יש ומומלץ לאפשר לו להיות בקרב משפחתו ולערבו ככל הניתן בפעילויות משפחתיות.

הבוקסר פותח בגרמניה בעזרתו של גיאורג אלט במאה ה-19 המאוחרת. לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיע לראשונה לארצות הברית, ומעט לפני גם למדינות אחרות באירופה, אך לפופולאריות הרבה זכה דווקא לאחר מלחמת העולם השנייה ברחבי ארצות הברית ורחבי אירופה. נכון להיום, הבוקסר הוא אחד הגזעים הנפוצים ביותר בארץ ובעולם.

מזג ואישיות

גזע הבוקסר מאופיין ככלב בעל מזג חם, ממושמע, אמיץ, אינטליגנט, חברותי ואידיאלי לגידול בבית עם ילדים, עם זאת, עשוי לגונן על בני משפחתו ולהיות תוקפני כלפי זרים.

כפי שכבר צוין, הבוקסר הינו סובלני וחברותי בקרבת ילדים, מקבל זרים ביחס חשדני אך מגיב בנימוס לאנשים חברותיים. גזע זה תוקפני אך ורק במטרה להגן על ביתו ובני משפחתו.

מזגו של הבוקסר מושפע ממספר גורמים, ביניהם: תורשה, אימון ואילוף ותהליך סוציאליזציה. חשוב מאוד לחשוף את הבוקסר לסיטואציות, אנשים, מראות, צלילים וחוויות שונות עוד מתקופת הגורות תוך אימון ואילוף בכל עת. גורי הבוקסר הינם סקרנים ושובבים, מוכנים להתקרב לאנשים, לשחק עימם ולהתכרבל בזרועותיהם.

בוקסר עם ילדים וחיות מחמד אחרות

הבוקסר הינו כלב אידיאלי לגידול בבית עם ילדים גדולים אך פחות במשפחה בה ישנם פעוטות וילדים קטנים. הבוקסר אוהב לשחק ולהיות בקרבת ילדים וידוע בסבלנותו הרבה אך מאידך עשוי לגרום לחבלה בשוגג. למדו את ילדיכם, גדולים ככל שיהיו, כיצד לקיים אינטראקציה תקינה עם הכלב והציבו קווים אדומים מה מותר ומה אסור. אסרו משיכה באוזנו, זנבו או כל חלק אחר בגופו אשר עשוי לגרור תגובה אלימה מצד הכלב, למדו לא להפתיע את הכלב כאשר הוא אוכל או ישן.

ניתן לגדל את הבוקסר עם כלבים וחתולים אחרים, במיוחד אם אלה גדלו יחדיו מתקופת הגורות.

טיפול

הבוקסר הינו כלב שמתאים לגידול בתוך כותלי הבית מפאת מבנה גופם אשר איננו מאפשר להם לשרוד בתנאי קור. גינה או שטח מגודר בו יוכל הבוקסר לשחק ולהתרוצץ במשחק שעות היום הם תוספת נהדרת עבורו.

גזע זה אוהב נורא לשחק ולהשתובב עם בעליו וזקוק לפעילות רבה על בסיס יום יומי בכדי לפרוק אנרגיות ולשמור על מסת שריר תקינה. שלושה טיולים בני חצי שעה לכל הפחות נחוצים לצד שעות משחק, ביניהם משחקי זריקה והחזרה, זריזות ועוד. פריקת אנרגיות בפעילות גופנית מודרכת לצד בני המשפחה הינה הדרך הטובה ביותר לנתב היטב את האנרגיות של הבוקסר, מחסור באימון הן פיזי והן מנטאלי עשויים להוביל להתפתחות דפוסי התנהגות שליליים אצל הכלב.

הבוקסר עשוי להסב נזק בשוגג לסובבים אותו מפאת גודלו כוחו האדיר. כפי שכבר צוין, מומלץ לאמנו ולאלפו כבר מגיל צעיר, בין היתר בכדי לחנכו כיצד לשלוט בכוחו ובמעשיו בסביבת אנשים. מומלץ לאלפו ולאמנו בשיטות חיוביות ובדרכי נועם בעקביות כגון תגמול עבור מעשים טובים (הרעפת שבחים, משחק ואף צ'יפור בחטיפים) ופחות בהטחת גידופים, צעקות והפעלת כוח פיזי כנגדו.

טיפוח

תהליך הטיפוח של הבוקסר הינו קל לביצוע ודורש מעט זמן. הבוקסר הינו גזע נקי הידוע כאחד אשר מטפח את עצמו, בדומה לחתולים, הוא עשוי להשיל לא מעט פרווה אך סירוק והברשה על בסיס שבועי יכולים לסייע רבות בהפחתת הנשירה. ניתן לקלח את הבוקסר בהתאם לצורך בעזרת שמפו ייחודי לכלבים, עם זאת חשוב לדעת כי מקלחת בתדירות גבוהה עשויה לפגוע בשכבת השומן שבפרווה אשר מגנה על עורו.

לאלו אשר מצחצחים את שיניי כלביהם, מומלץ לצחצח את שיניי הבוקסר לפחות כשלוש פעמים בשבוע בכדי למנוע הצטברות אבנית על השן ובקטריה בחלל הפה, במידה וניתן, צחצחו אף על בסיס יומי. ניתן להשתמש בתכשירים דנטאליים בנוסף לצחצוח השיניים.

את ציפורניו של בוקסר פעיל אין טעם לגזור עקב שחיקתן הטבעית על גבי משטחים קשיחים, אך במידה וניתן לשמוע את נקישת הציפורניים על הרצפה יש להסיק כי הגיעה העת לגזור את ציפורניו. אם זוהי הפעם הראשונה שעליכם לגזור את ציפורניו, בכדי למנוע פגיעה בכלב, מומלץ להיוועץ ולהיעזר בוטרינר/ית מוסמכ/ת או בספר/ית כלבים מקצועי/ת.

הרגילו את כלביכם מגיל צעיר להתעסקות שלכם בגופו, הפכו את תהליך הטיפוח לחיובי שמתוגמל כראוי (צ'ופר או מילה טובה). מומלץ לחקור את גופו של הבוקסר לעיתים קרובות, חפשו אחר פצעים, פריחות או אחר סימנים המעידים על זיהום מקומי אפשרי כגון אדמומיות, רגישות או דלקת בעור.

התעסקו עם אוזניו של כלביכם וחפשו אחר הפרשות וריח רע הנודף מהן, סימנים אשר עשויים גם כן להצביע על זיהום מקומי. ניתן ומומלץ לנקות את האוזן החיצונית בלבד על ידי צמר גפן ספוג בנוזל ייעודי לניקוי אוזני כלבים. בשום פנים ואופן אין להשתמש במקלות אוזניים במטרה לנקות את חלל האוזן ואין לנקות את האוזן התיכונה, במידה וישנו חשד לזיהום באוזן התיכונה יש להיוועץ בווטרינר במהירות האפשרית לקבל מתן רפואי.

בדיקות, הן פיזיות והן מנטאליות, לעיתים תכופות עשויות לסייע באבחון מוקדם של מחלות. כפי שכבר צוין, יש לחפש אחר סימנים חשודים המעידים על אפשרות של התפתחות מחלות. הודות לבדיקות אלה במקרים הפשוטים תוכלו למנוע סבל מיותר מכלביכם ובמקרים החמורים והקיצוניים ביותר אף להציל את חייו מפני מוות.

תזונה

הבוקסר הינו כלב שובב ופעיל, חזק ושרירי אשר זקוק לצד פעילות גופנית יום יומית גם מזון איכותי אשר יספק את צרכיו התזונתיים ויסייע בבניית מערכת השלד והשרירים. כמות המזון משתנה ממזון למזון בהתאם למרכיביו ולרמת הנעכלות של המזון.

כמות מזון יומית מומלצת

כמות המזון המומלצת ליום לגזע בוקסר משתנה מפרט לפרט ותלויה בגיל, בגודל, במבנה הגופני, בקצב חילוף החומרים וברמת פעילות, משמע, כמות מזון אשר מתאימה לבוקסר אחד לא תתאים בהכרח לאחר ולהפך.

כמות צריכת המזון היומית תלויה גם כן באיכותו וברמת הנעכלות שלו, ככל שהמזון איכותי יותר בדרך כלל כך גם רמת הנעכלות שלו גבוהה יותר. רמת הנעכלות מצביעה על אחוז המזון אשר מתעכל ונספג בגוף ומתבטאת בצואה קטנה יחסית לכמות המזון הנצרך. באותו אופן, מזון בעל רמת נעכלות נמוכה מופרש בכמות גדולה יותר בצואה ואחוז ספיגתו בגוף נמוכה.

על גבי אריזות המזון טבלה הבנויה מגיל הכלב ומשקלו (בעיקר במזון גורים), לפיכך הוראות היצרן מצביעות על כמות מזון מומלצת לכלבכם. במזונות מסוימים אף מנחים מהי הכמות המומלצת לכלב המבצע פעילות גופנית גבוהה ועל כמות זו יש להתבסס בעבור בוקסר פעיל.

מאפיינים פיזיולוגיים

מבנה גוף

הבוקסר הינו כלב שרירי ועוצמתי, ראשו פרופורציונאלי לגופו, החרטום קצר יחסית, באפו ה"מרובע", השחור והגדול ממוקמים נחיריים פתוחים וגדולים יחסית, עיניו חומות, אוזניו השמוטות מונחות קרוב לראשו. צווארו ורגליו חזקות ושריריות במיוחד, זנבו מונח גבוה. על אף שבמדינות מסוימות ניתן, בישראל חל איסור חמור על חיתוך זנבם ואוזניהם של כלבים.

מימדי גוף

זכר הבוקסר נישא לגובה של כ-63-57 ס"מ ומשקל כ-31 ק"ג ואילו הנקבה נישאת לגובה של כ-59-53 ס"מ ומשקלה כ-27 ק"ג.

פרווה

לבוקסר פרווה משיית, קצרה ודחוסה אשר מכסה את גופו החסון. מרקם פרוותו של הבוקסר מגיעה כחלקה וכמנומרת, עם או בלי כתמים לבנים בחלקי גופו. המרקם החלק בדרך כלל מאופיין בפרווה לבנה או חומה (חום בהיר, צהוב, ויש אף שמחשיבים כאדמדם) עם כתמים לבנים, המרקם המנומר מנגד מאופיין בפסי בצבע גוף חום- צהבהב, אדמדם ופסים שחורים בדומה לפסיו של הטיגריס, עם או בלי כתמים לבנים.

כתמים לבנים מופיעים בדרך כלל באזור הבטן או הרגליים ואינם אמורים לכסות יותר משליש כלל הפרווה. על פניו כתמים היוצרים יחדיו כמעין מסיכה שחורה, לעיתים עם פסים לבנים המפרידים בין החלק הימני לבין החלק השמאלי של הפנים.

בוקסר לבן הוא בוקסר אשר כתמיו הלבנים מכסים מעל לשליש מכלל פרוותו, כמו כן הוא נחשב ליותר פגיע ובעל פוטנציאל גבוה יותר ללקות בפגמים ומחלות תורשתיות (סרטן עור, חירשות).

בריאות ותוחלת חיים

גזע הבוקסר הינו בריא באופן כללי, בעל תוחלת חיים הנעה בין 10-12 שנים, אך בדומה לשאר הגזעים גם הבוקסר עשוי ללקות בפגמים ומחלות תורשתיות. על אף שחלקן נדירות, מומלץ להיות מודעים לאותן מחלות כאשר שוקלים לרכוש את הגזע.

זיווגים שעוברים תחת רכז הגזע מבטיחים צאצאים להורים בריאים אשר עומדים בתקנים הבינלאומיים של הגזע, על כן מומלץ להיוועץ עימו טרם הרכישה. רכישה עצמאית ללא עזרתו של רכז הגזע מחייבת בדיקות מקיפות הן לצאצא והן להוריו אצל וטרינר מוסמך.

לפניכם רשימה חלקית של המחלות הגנטיות של גזע זה (חלקן שכיחות וחלקן נדירות):

• גידול תאי מאסט.
• היצרות אבי העורקים.
• קרדיומיופתיה.
• מחלת אגן תורשתית (היפ דיספלזיה).
• תת פעילות בלוטת התריס.
• שחין.
• היפוך קיבה.
• אלרגיות.
• חירשות.

היסטוריה

גזע הבוקסר הינו תוצר הכלאת בולנבייסר גרמני (גזע נכחד, צאצאו של המאסטיף) והבולדוג. גזע הבולנבייסר שימש במשך מאות שנים ככלב צייד וסייע בצייד דובים, חזירי בר וצבאים. תפקיד הבולנבייסר היה לתפוס ולאחוז בטרף עד להגעת הצייד. עם הזמן ולאור מהפיכות אזוריות, גזע הבולנבייסר איבד את מעמדו ככלב צייד והחל לסייע לחוואים בשמירה והנעת וריסון הבקר.

תחילת פיתוחו של הבוקסר החל במאה ה-19 המאוחרת על ידי גיאורג אלט, אזרח גרמני מהעיר מינכן. גיאורג זיווג כלבתו "פלורה", כלבה בעלת פרווה מנומרת מגזע בולנבייסר, עם כלב מקומי שמקורו לא ידוע. אחד הצאצאים מהמלטה זו היה הזכר לצ'נרס בוקס, כלב בעל פרווה חום-צהבהבה, אשר נחשב כיום לאב הקדמון של הבוקסר.

לצ'נרס בוקס ואימו, פלורה, זווגו בשלב מאוחר יותר. אחת מצאצאיהם של לצ'נרס בוקס ופלורה נקראה "אלט שיקין" (Alt's Schecken) והיא נרשמה כביארבוקסר / בולנבייסר מודרני. שיקין הורבעה גם היא עם בולדוג אנגלי, והצאצא, פלוקי שמו, הפך לכלב הבוקסר הראשון אשר תועד בספרי הגזע בגרמניה לאחר ניצחונו בתערוכת כלבים במינכן.

לאחותו של פלוקי, נקבה לבנה, הייתה אף השפעה רבה יותר על גזע הבוקסר לאחר שזווגה עם "נכדו" של לצ'נרס בוקס. סבורים כי אחת מצאצאיהם, נקבה לבנה גם כן בשם מטה וון דר היא אימו של הבוקסר הנפוץ כיום.

בשנת 1894, שלושה אזרחים גרמניים, רוברט, קוניג והופנר שמם, החליטו להציג את גזע הבוקסר בתערוכת כלבים במטרה לייצבו ולבססו היטב בגרמניה. הם הציגו את הגזע בתערוכה במינכן שנערכה בשנת 1895 וכשנה לאחר מכן הם ייסדו את ההתאחדות הראשונה לגזע הבוקסר.

הבוקסר הפך לנודע בחלקים אחרים באירופה בשנות ה-90 המאחרות של המאה ה-19. בסביבות שנת 1903, כלבי הבוקסר יובאו לארצות הברית ובשנת 1904 הוכר על ידי ההתאחדות האמריקאית לכלבנות.

כאשר מלחמת העולם הראשונה פרצה, כלבי הבוקסר גויסו לשורות הצבא ושימשו כשליחים, נושאי חבילות ואף ככלבי הגנה והתקפה.

כלבי הבוקסר הפכו לפופולאריים ברחבי ארצות הברית והעולם כולו לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר חיילים חזרו עם כלבי בוקסר משטחי גרמניה. גזע זה הפך במהרה לבן לוויה, כלב תערוכה והגנה מועדף בקרב אזרחי ארצות הברית.

בארץ, בשנת 1971 נוסד המועדון הישראלי לכלבי בוקסר על ידי מר דב אמיר. כיום, גזע הבוקסר הינו אחד הגזעים הנפוצים הן בארץ והן בעולם.